מטיילת במקסיקו ונדהמת מהמדינה הזאת. טיילתי הרבה בעולם ואף פעם לא משך אותי לבוא לבקר כאן. אבל, למזלי, אירוע משפחתי הביא אותי לארץ המדהימה הזאת.
מטיילת ומסתובבת בין עתיקות מדהימות של העמים שהיו כאן בעבר וצעצעיה חיים בתנאים של עוני כאן בהווה. אחוז גדול מהאוכלוסיה במדינצ צ'יאפס הם צעצעים של האינדיאנים.
מספרים לנו בגאבה על העבר המפואר, על הידע שהיה להם באסטרונומיה ומתמטיקה, איך בנו דברים מדהימים עם כלים בסיסיים ביותר. ואני מתפלאה אבל משהו חסר לי, איך זה ייתכן שעם כל הידע שהיה להם לא הצליחו לשרוד בתנאים אלה.
הצליחו לבנות בנינים ענקיים באותו גובה, שדרות רחבות ישרות ללא שגיאות, מדרגות (שלא הצלחתי לעלות) בכל הצדדים של הפירמידות. שיחקו עם קרני השמש כדי שבתאריכים ידועים מראש יציירו להם ציורים גיאומטריים מקרני השמש.
אבל, בכל מקום שביקרנו סיפרו לנו שבשלב מסויים היו צריכים לעזוב. ואני שואלת את עצמי, איך זה יכול להיות, חקרו ולמדו, עשו דברים מדהימים אבל משהו היה חסר שלא נתן להם לסיים את הכל באופן שזה יישאר למגורים ומקדשים לדורי דורות.
ופתאום התבהר לי שזה אחד הפחדים הגדולים שלי בעבודה. לעשות הכל כמו שמלמדים, ללמוד וללמוד כדי לא לעשות שגיאות אבל, יש שגיאה אחת שמפילה לי את הכל. וזה משהו שעוצר אותי, שלא נותן לי לפרוץ בכמה כיוונים.
איפה לומדים לא לעשות את השגיאות האלה, איך אנחנו מזהים את הסכנות?
ואצלה הילידים במקסיקו אני כבר יודעת מה היתה הטעות הגורלית.
בחרו את המקומות לייסד את הערים עם המקדשים איפה שהיו תנאים טובים למחייה: צמחייה, בעלי חיים ומים. את זה ידעו לזהות.
ואז, התחילו לבנות וכרתו את העצים בלי לנטוע עצים חדשים. לבנייה השתמשו בכל העצים של הסביבה ואז האזור התייבש, החיות ברחו ולא היה להם מים. גמרו לבנות את כל הדברים המדהימים אבל כבר לא יכלו לחיות כאן וחיפשו מקומות חדשים שבו כל הסיפור חזר לקדמותו.
ואני באמת שואלת את עצמי, איך אנחנו מזהים את הנקודות האלה שמהם כדאי לנו להיזהר? האם להמשיך ללמוד ולהיזהר מהמלכודות? האם גם אתכם זה מפחיד?
כתיבת תגובה